“אין ישראל נגאלין אלא בצדקה… ובפרט בהעניין שהזמן גרמא – מעות חיטים, כולל כל צורכי החג… שההתעסקות בזה צריכה להיות באופן… שאינו ממתין לבואו של גבאי צדקה, אלא רץ בעצמו ליתן מעות חיטים, ולא עוד – אלא שגם לאחרי שנתן מעות חיטים, מוסיף ונותן עוד יותר… שהרי נתברך מוסיף לפי הברכה, וכל המוסיף מוסיפים לו שכר, ואין לתוספת זו שיעור”